<h1>תוספות רבינו טודרוס ב"ר יצחק מגירונה — נזיר</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[נזיר י"ח ע"א] טהור שנטמא טעון העברת שער וצפרים. ה"ה דהוה ליה למימר נמי אשם, אלא דאדכר חד מן הקרבנות. שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי. יש לפרש טמא היה בשביעי זה ונטמא בשביעי זה עצמו לאחר שהזה וטבל, ואחר שבעה חזר ונטמא אחר הזאה וטבילה, והרי כאן ג' טמאות, ושפיר מקרו טמאות הרבה.
<h2>דף כג.</h2>
[נזיר ד' ע"א] כדתניא ר' שמעון אומר האוכל נבלה וכו'. דוקא שנתנבלה מאתמול, דלא אתי איסור יוה"כ אע"פ שהוא איסור כולל שנכלל בו איסור כל מאכל ומשתה וחאיל אאיסור נבלה, אבל נתנבלה היום הרי קודם שבא איסור יום הכפורים היה על חתיכה זו איסור אבר מן החי וכשנתנבלה פקע ואתו יום הכפורים ונבלה וחיילי בבת אחת עלה, ובאיסור בת אחת אפילו ר' שמעון אומר דחיילי כדאיתא בפרק ארבעה אחין [יבמות ל"ד ע"א].
<h2>דף כז:</h2>
[נזיר כ"ז ע"ב] שהרי אדם מגלח על מעות אביו בנזירות בזמן שהם סתומין. תימה והא גבי קרבן אותן מעות שהפריש אביו לחטאת מפורשין הם, ודכותיהו בנזירות אינו מגלח על מעות אביו. י"ל כגון שהיה אביו מחויב הרבה חטאות ועולות והפריש מעות סתם, בהכי אמר שיצא במעות אביו. שהרי אם הפריש בהמה על החלב וכו' לא מעל. פי' אם בשוגג עשה לא מעל, כיון שהוציאה מהקדש להקדש ולא לחולין. וכיון דפשיטא לן דלא מעל, מהאי טעמא דינא הוא דלא כפר. דכל דלא מעל לא מיכפר כדאיתא בפ"ב דכריתות [כ"ז ע"ב], והלכך כיון דבשוגג לא כיפר, דינא הוא כשיתכוין להביא על הדם בהמה שהפריש על החלב שלא יצא. וא"ת והא אמרינן בפ"ק דזבחים [ט' ע"ב] חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשרה, והכא אמרינן דלא כיפר. י"ל דשאני הכא שחייב שניהם, והלכך כיון שהיה חייב חטאת חלב, והפריש בהמה זו לשם אותו חטאת, לאו כל כמיניה למעקרה, ומשום הכי לא חייל עליה שם דם ולא כיפר. אבל התם בשחייב חטאת חלב לבד, ושחטה לשם דם, לא עדיף שם דם למעקר מה שהביא לחובתו. אי נמי התם להתכפר בשביל חטאת חלב שהקדיש הבהמה לשמה אמרינן דכשרה. אבל הכא להתכפר בשביל חטאת דם, שלא הפריש הבהמה לשמה, אמרינן דלא כיפר. אבל יצא במעות וכו' שאם הפריש מעות וכו' מעל וכפר וכו'. פי' מעות קדושת פה בעלמא נינהו, ונפקי מקדושתן הראשונה לגמרי, כי מייתי בהו קדושה אחריתי. ומעל כי עביד הכי בשוגג, כאלו הוציאן לחולין, כיון דאפקע קדושה ראשונה לגמרי. מה שאין כן בבהמה דהפרשתה קדושה גמורה חשיבא, והלכך כי משני לה לחטאת אחרת, לא אפקעה (ל)קדושה (אחרת) [ראשונה] לגמרי, אלא אפקה מקדושה לקדושה. וכיון דמעל במעות וודאי כפר. וכיון דבשוגג כיפר לכתחלה נמי יצא בהן. ת"ל על חטאתו עד שיהא קרבנו וכו'. ואע"ג דדרשינן ליה לעיל. תרתי שמעת מינה כדאמרינן בעלמא [גיטין נ"ב ע"א] אתם ולא שותפין ולא אפטרופין אתם ולא התורם משלו על חברו וכו'.
